פסק-דין בתיק תא"מ 18854-05-11

רקע

1.         לפני תביעה בסדר דין מהיר על סך של 34,361 ש"ח לתשלום חוב בגין אספקת תוצרת חקלאית.

2.         התובעת עסקה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בשיווק בננות. על פי הנטען הנתבע, אשר עסק בשיווק פירות וירקות,  רכש מהתובעת בננות כאשר בשנת 2009 צבר הנתבע חוב כספי בגין רכישת בננות כאשר הוא קיבל משלוחים ולא שילם תמורתם. יתרה מכך, שיק שמסר הנתבע לתובעת ע סך של 5,000 ש"ח חזר מהסיבה "חשבון מוגבל".

3.         על פי הנטען, התובעת שלחה לנתבע מכתב התראה ובתשובה השיב בא כח הנתבע כי הוא מבקש פירוט של החוב. בתשובה נשלח לבא כח הנתבע מכתב אליו צורפה כרטסת הנהלת חשבונות שנוהלה על שם הנתבע ולאחר משלוח מכתב זה לא השיב עוד הנתבע. בשיחה טלפונית שנערכה בין מנהל התובעת לנתבע הוא הבהיר שאין בכוונתו לשלם את החוב. מכאן תביעת התובעת.

4.         הנתבע הגיש כתב הגנה בו אישר כי הוא עוסק במכירת ירקות ופירות ומאשר כי רכש סחורה מהתובעת. הנתבע טוען כי נותר חייב אך ורק את הסך של 5,000 ש"ח בגין שיק שחזר ולא שולם לתובעת. יש לנכות מסכום זה הנחות במחיר להם זכאי הנתבע.

5.         הנתבע הוסיף וטען כי שנים רבים רכש בננות מהתובעת בסכומים נכבדים, כל הזמן שילם תמורתם ומעולם לא היו אי הבנות בינו לבין התובעת.  הנתבע טען כי שיטת ההתחשבנות בינו לבין התובעת הייתה שהתובעת שולחת את הסחורה עם הנהגים שלה ומיד הוא היה משלם או בשיק או במזומן. הנתבע מוסיף וטוען כי בשנת 2009 התגלע סכסוך בינו לבין התובעת לאחר שגילה כי התובעת משווקת בננות למשווקים אחרים במחיר נמוך יותר מזה שסוכם עמו.

6.         הנתבע טוען כי התובעת העלימה מעיני בית המשפט כי מסר לתובעת שישה שיקים שסורבו אך חמישה מהם נשלחו עם נהגי התובעת והנתבע היה משלם תמורתם במזומן כאשר אלו מוסרים לו את השיק המקורי לידיו. עובדות אלו לא הובאו כלל לידי ביטוי בכרטסת הנהלת החשבונות.

7.         ביום 12.11.2012 נשמעו עדי הצדדים כאשר מטעם התובעת העיד מר פיקרי בריה ומר רושדי מראענה ששימשו נהגים מטעם התובעת. כן העידו מר עופר סלע ומר חיים אדטו מנהלי התובעת. מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו. ביום 22.11.2012 נשמעו סיכומים בעל פה.

8.         אציין עוד כי במקור נתבעה אשתו של הנתבע בהיותה בעלת החשבון ממנו נמשכו השיקים, אך מאחר וזו לא הייתה מעורבת בעסקי הנתבע היא נמחקה בהסכמה מכתב התביעה.

דיון והכרעה

9.         עד התביעה מר פיקרי בריה שימש כנהג מטעם התובעת בתקופה הרלוונטית קרי בשנת 2009. בין היתר עד זה טען בתצהירו כי הוביל סחורה מהתובעת לנתבע לכפר עראבה שם היה לו חנות. כמו כן, ציין עד זה בתצהירו כי, נהגי החברה היו לעיתים מחזירים ללקוחות שיקים שחזרו ותמורתם היו מקבלים שיק אחר או מזומן. לגבי הנתבע בשנת 2009 החזיר לנתבע שיקים שחזרו אך הנתבע אמר לו שאין לו כרגע כסף וכי ישלם מאוחר יותר. העד מר בריה הוסיף כי נדרש על ידי מנהל התובעת מר אדטו לברר עם הנתבע מדוע אינו משלם ואף נכח בשתי פגישות שנערכו בין מר אדטו לנתבע ובכל הפעמים האלה שמע מהנתבע כי בכוונתו לשלם וכי הוא מתבייש ממר אדטו והוא נמנע מלהשיב לטלפונים שלו. עד זה עמד בחקירתו הנגדית על גרסתו. חקירתו לא גילתה כי קיימות סתירות או פרכות היורדות לשורש עדותו. עד זה אמנם לא דייק במספר השיקים שחזרו והתובעת לא קיבלה תמורתם כאשר העיד כי היו 6 - 7 שיקים אך אין המדובר בסתירה מהותית שכן עד זה לא עסק בהנהלת החשבונות ואינני מצפה כי יזכור פרט זה.

10.        עד התביעה מס' 2, מר רושדי מראענה, אף הוא שימש כנהג בתקופה הרלוונטית מטעם התובעת. עד זה מסר תצהיר עדות ראשית דומה בתוכנו לתצהירו של מר בריה.  עד זה, במסגרת חקירתו הנגדית,  עמד על גרסתו וטען שחלק מהשיקים הוחזרו על ידו וחלק על ידי מר בריה. עוד טען כי זכור לו שמדובר בחמישה שיקים שחזרו.  עד זה העיד כי היה מחזיר את השיקים אך הנתבע לא נתן תמורתם. אמנם עד זה טען כי הנתבע צבר את החוב לאחר תקופה של חודש הרמדאן אך עיון בשיקים מעלה כי אלו סורבו באביב 2009 כאשר חודש הרמדאן היה בסתיו 2008 (התחיל בספטמבר 2008). אך עובדה זו אינה מהותית מאחר ותשובה זו ניתנה על ידי העד כהסבר מדוע הנתבע הסתבך כאשר הוא טען שלקח סחורה בהיקף גדול בשל חודש הרמדאן או החגים שהיו באותה תקופה.

11.        שני הנהגים כאחד טענו כי היחסים בינם לבין הנתבע היו מצוינים על מנת להסביר את טענתם מדוע מסרו שיקים לנתבע שסורבו ולא גבו את תמורתם.

12.        יתר עדי התביעה לא היו עדים ישירים למסירת השיקים ולאי קבלת התמורה לכן עדותם הינה מפי השמועה. יחד עם זאת, מר אדטו העיד כי היחסים בינו לבין הנתבע היו טובים מאוד מה שגרם לו לתת אימון בנתבע ועל כן לא הקפיד על כך שהשיקים שסורבו והוחזרו לנתבע תתקבל תמורתם באופן מיידי. עוד טענו מנהלי התובעת כי הנתבע הודה בפניהם בהזדמנויות שונות כי הוא חייב כסף.

13.        ברגיל כאשר אדם מושך שיק והשיק סורב ולאחר מכן נמצא כי, השיק המקורי שסורב נמצא בידיו, הדבר יכול להעיד כי המושך פרע את חובו כלפי הנפרע או כלפי האוחז האחרון בשיק. השיק מהווה ראיה לקיום החוב ובמידה ועילת התביעה קיימת על פיו והחוב לא סולק האוחז בשטר אמור לשמור אותו בידיו על מנת שבבוא העת יציגו בבית המשפט. אולם חזקה זו, שיסודה  בהיגיון, ניתנת לסתירה ולעניות דעתי עלה בידי התובעת לסתור חזקה זו, על ידי עדות הנהגים שהעידו כי, החזירו את השיקים המסורבים לידי הנתבע מבלי שקיבלו תמורה בעדם. התנהגות זו אף מוסברת בשל יחסי האימון ששררו בין התובעת לנתבע ובין הנהגים לבין הנתבע.

14.        עדות הנתבע הייתה בלתי אמינה עלי. מדובר בנתבע אשר עדותו הייתה חמקמקה לעתים אף לא השיב לעניין כל זאת בניסיון להתחמק ממתן תשובה. כך לדוגמה העד עופר סלע  טען בתצהירו כי לאחר שהחוב הצטבר למד על כך ממר אדטו. או אז התקשר טלפונית לנתבע והלה לא התכחש לחוב וביקש להיפגש. בין לבין נשלח מכתבו של עו"ד גושן ובפעם הבאה שיצר העד קשר טלפוני עם הנתבע הוא לא ענה עוד. כשנשאל הנתבע אודות שיחתו עם מר סלע השיב כך:

            "ש.      טלפן אליך פעם מישהו והציג עצמו בתור הבן של כרמל סלע?

              ת.       אף פעם.

              ש.      שמעת את העדות של עופר סלע?